בנם הצעיר של יפה ואנדרו, אח לוורד. נולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה ביום כ"ח בשבט תשמ"א (2.2.1981), ושם בילה את שנותיו הראשונות. באפריל 1987 עלה לארץ עם משפחתו, ואת שמונת החודשים הראשונים עשו במרכז הקליטה שברחובות. בבקרים, ביקר גיא בגן חובה, ובשעות אחר הצהריים, למד את השפה העברית – לראשונה בחייו.

בנובמבר 1987 עברה המשפחה לאשדוד, וגיא נכנס לכיתה א' בבית הספר היסודי "גאולים" שבעיר. התקופה הראשונה לא הייתה קלה – היה עליו להתרגל לשפה החדשה, למנטליות הישראלית הזרה ולכל השינוי הגדול שהתחולל בחייו, אך גיא, שהיה חדור רצון עז להשתלב ושניחן בכושר הסתגלות מהיר לכל מצב, הפך בתוך זמן קצר לאחד מהחבר'ה. הוא החל ללמוד ג'ודו במועדון "הפועל" שב"מרכז גאולים", השקיע והתמיד באימונים, וההישגים לא איחרו להגיע: בשנת 1989 זכה במקום הראשון בג'ודו במסגרת המועדון, ובשנת 1991 זכה במקום הראשון באליפות אשדוד הפתוחה בג'ודו וקיבל תעודת הצטיינות מעיריית אשדוד.

כשסיים גיא את לימודיו בכיתה ג' עברה המשפחה מאשדוד למושב מישר שביישובי גדרות, והשתקעה בנחלה של סבא וסבתא, הוריה של אימא יפה, במשק שבו גדלה. גיא עבר ללמוד בבית הספר היסודי "גדרות", התערה במהירות בחברת הילדים, והצטרף לתנועת "הצופים". חבריו מהימים ההם מתארים את דמותו: "היית ילד שקט שהגיע מדרום אפריקה, ילד חכם שהשאיר הרבה רושם על המורים ועל חבריך לכיתה. תמיד הבעת דעה כנה, ובדרך כלל 'ימנית'…" ואמנם, גיא היה פטריוט אמיתי. החיים במושב, בסביבת בעלי החיים ובמרחבים הפתוחים התאימו לו כמו כפפה ליד, וככל שגדל והתבגר התעצם החיבור שחש לאדמה, לארץ ולמדינה. בספר המחזור, בסיום כיתה ח', נכתב על גיא: "נפש עדינה בגוף רגיש, מפגין ידע ותבונה."

בסיום לימודיו היסודיים עבר גיא, עם עוד תלמידים מבית הספר "גדרות", לבית הספר התיכון האזורי "ברנר" שבקיבוץ גבעת ברנר. מספרת נעמה זמוש, המחנכת: "גיא, שאני מחוברת אליו, הוא נער בגיל ההתבגרות, נער מופנם, מתלבט, הבודק את סביבתו ומנתב דרכו בתוכה בזהירות ובשכל. מגבש אישיותו תוך בדיקה מתמדת של הנתונים הסביבתיים המשתנים, עימהם הוא מנהל דו-שיח מלא עניין – ואפילו התלהבות – גם בטריטוריות מוכרות פחות, במקומות שלא התמצא בהם ושחשש מהפתעות."

תקופת לימודיו של גיא ב"ברנר" הייתה משמעותית ביותר בהתפתחותו האישית ובעיצובו כאדם מוסרי, הדוגל בשוויון ערך האדם, באהבה, בסובלנות ובצדק – ובד בבד, הדבק בלהט בעמדותיו המדיניות. ניב קידר, המחנך של גיא בכיתות י"א-י"ב, כותב: "גיא תמיד היה מחייך, אדם שנעים להיות לידו, שקל להיות לידו. חרוץ, חכם ומוכשר, בעל נכונות בלתי נדלית לעזור, ובעל תבונת כפיים בלתי רגילה. אדם שאהב בני אדם ושבני אדם אהבו אותו…"

מחויבותו של גיא לחברה ולקהילה שבה חי לא הייתה רק בגדר סיסמה, אלא דרך חיים שמימש הלכה למעשה. מיכל וליבי, חברותיו לספסל הלימודים, מספרות כיצד כבש את ליבן: "בטיול השנתי ראינו את טוב ליבך, את הנכונות לעזור תמיד. תמיד היית הראשון בהכנת האוכל, בשטיפת הכלים ובסיוע לכל מי שהיה צריך…" ב"ברנר", הונהג יום חופשי שבועי, שבעבור בני הקיבוצים היה יום קודש לעבודה במשק. גיא בחר להקדיש יום זה להתנדבות במחלקת הילדים שבבית החולים "קפלן" שברחובות, שם סייע לילדים המאושפזים בלימודים ולימד אותם להשתמש במחשב. גם בבית הספר היה מעורב עד צוואר: כמי שהיה לו חשוב להשפיע ולשנות הצטרף למועצת התלמידים, ואחד הנושאים שנלחם עליהם, היה כי בבית הספר יועברו שיעורי נהיגה נכונה. גיא נהג לקבל על עצמו אחריות בהפקות מורכבות ובאירועים מיוחדים, והיה "האיש ששום הצגה לא תצלח על הבמה ללא המעבר התומך מאחורי הקלעים – תרתי משמע". במסיבת הסיום של שכבת י"ב כיכב גיא כמעט בכל קטע, ותרומתו להצלחת הערב ניכרת היטב בצילומים שנותרו. באחד מגיליונות ההערכה שקיבל, כתבה מורתו שושי: "אצלך, גיא, קל יותר לזהות את הטוב מאשר להגדירו. בך טבועה תכונה נפלאה: להיטיב עם זולתך (גם אם לא תמיד מבין הוא לרוחך). על שכמוך אמר פעם הינריך היינה: 'לעולם יהא הטוב מנצח את היפה', אך בך מצויים זה לצד זה: הטוב והיפה."

לכל אורך שנות לימודיו התמודד גיא בנחישות ובבגרות מופתיים עם ליקוי למידה שסבל ממנו. מספר ניב: "במקצועות רבי המלל היו לגיא ציפיות רבות מהתוצאות לאור ההכנה הרצינית שערך לקראת המבחנים. הציונים לעיתים אכזבו אותו. גיא ביקש מדי פעם שהמבחנים ייבדקו שוב, אך לעולם לא האשים מורה בקיפוח. זה היה גיא שהכרתי: איש רציני שלוקח אחריות, שעומד בדבריו, איש שאין כל פער בינו לבין המילים שהוא אומר." אך כל התכונות הללו שהפגין גיא היו רק חלק מהסיבות שבגינן היה מוערך כל כך; החברים מעידים כי העובדה שהצליח לשמור על דעות עצמאיות בסביבה שבה הרוב המובהק דוגל באידאולוגיה שונה בתכלית – היא ששבתה את ליבם. אף שהיה כמעט יחיד בעמדתו, חתר גיא לקיים דיונים פוליטיים, וביטא את השקפותיו בביטחון עצמי מרשים. בספר המחזור נכתב עליו – "גיא לאו – האיש והאגדה: הליכודניק המוצהר היחיד בכיתה. בכל ויכוח פוליטי או כל ויכוח אחר גיא תמיד חושב אחרת מהשאר – 'גיא לאו חזק לעם חזק'."

גיא היה קלע מוכשר, ובמהלך חמש שנות חברותו ב"מועדון גדנ"ע קליעה רחובות" התמודד בתחרויות רבות. בחופשת הקיץ שבין כיתה י"א לי"ב השתתף בקורס קליעה שלושה מצבים בבסיס הגדנ"ע שבג'וערה, ובשנת 1999 זכה במקום השלישי באליפות הגדנ"ע ברובה מסוג אוויר. צלילה הייתה תחביב נוסף שפיתח בשנותיו האחרונות; גיא אהב מאוד את הים, ונמשך במיוחד ליופי ולשקט שמתחת למים. לאחר שעבר באילת קורס צלילה שני כוכבים, נסע לצלול בכל הזדמנות, וטרם גיוסו, אפילו הספיק לעשות "ספארי צלילה" בסיני. עוד אהב גיא מוזיקה, וניגן בגיטרה קלאסית שלימים, התחלפה בגיטרה חשמלית.

את לימודיו במגמת הביולוגיה – פיזיקה סיים גיא עם תעודת בגרות מלאה שכללה גם שבע יחידות לימוד באנגלית. בגיליון ההערכה כתב דניאל, המורה לפיזיקה: "חשיבתך המהירה והמקוריות התבלטה במשך כל המפגשים … ראיתי שהווי החקר ממש תפס אותך וראיתי איך הדבקת בהתלהבותך כמה שכנים. כתיבתך מנומקת ויסודית ואינך מסתפק במטרות נוחות. הפוטנציאל שלך כחוקר ממש בולט…"

אף שסבל ממגבלות בריאותיות, היה גיא נחוש לשרת שירות קרבי כלוחם ביחידה מובחרת. ב-2.8.1999 התגייס לחטיבת "גולני", והיה גא ומאושר כשעבר את הגיבוש לסיירת "אגוז". מסלול ההכשרה המפרך והממושך העמיד בפניו מכשולים לא פשוטים – פיזיים ונפשיים – אך גיא, חדור מוטיבציה עזה, צלח את כל הקשיים, ואף יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). מפקדו, אמוץ ברלב: "כוח רצון. זה הדבר שהכי הרשים אותי אצל גיא. לכולם קשה בהתחלה, הדרישות גבוהות והאתגרים עצומים, וגיא עם נתוני פתיחה לא מרשימים – קטן, צנום – עמד באתגרים בכבוד. הגיע ליחידה מובחרת, עבד קשה, נתן את כולו, ולפעמים הדהים אותי בדברים שעשה. אני זוכר אותו סוחב חייל סחיבת פצוע 'אחד על אחד' כשהפצוע יותר כבד ממנו, אבל גיא לא התלונן וסחב עד שנגמר התרגיל. בכלל, גיא אף פעם לא התלונן; כשכאבו לו הרגליים והוא קיבל ימי מנוחה הייתי צריך לתת לו פקודה לא להתאמץ כי הוא לא היה יכול להפסיק לעזור."

בחופשותיו הקצרות בבית תמרן גיא בין המשפחה והחברים לבין חלי, חברתו ואהובת נפשו, ודאג לא לקפח אף אחד. מספרת לאה וייס, אמה של חלי: "הייתה בינך לבין חלי חברות מאוד מיוחדת. אהבה פשוט מושלמת. עשיתם דברים רבים ביחד, נסעתם כמעט לכל מקום בארץ. כאשר היית עם חלי היינו רגועים מאוד. לכולנו דאגת. כולנו אהבנו אותך מאוד. היינו פשוט מוקסמים ממך – מצורת הדיבור שלך, מדעותיך הפוליטיות ומהשאיפות הרבות שהיו לך. פשוט ילד חכם ומושלם…"

גיא היה מאושר בצבא, בצוות וביחידה, ושקל את האפשרות לצאת לקורס קצינים ולחתום קבע לכמה שנים. חודש אחד נותר לו עד לסיום המסלול ב"אגוז" והעתיד נראה מבטיח, אלא שחייו נקטעו ברגע אחד מר ונמהר, וכל החלומות והתקוות נגוזו.

סמל גיא לאו, לוחם בפלוגת ההכשרות של "אגוז", נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בכסלו תשס"א (20.12.2000) בתאונת דרכים מחרידה שאירעה בכביש ארבעים – בסוף קורס הצניחה, חודש אחד בלבד לקראת סיום המסלול ביחידת אגוז, מסלול קשה ומפרך, גיא וחבריו לצוות נסעו ל"פריסה" אצל אחד מחברי הצוות. באזור צומת ביל"ו הגיחה לעברם מהנתיב הנגדי מכונית פרטית שהנהגת שבה איבדה את השליטה על הרכב. המכונית חצתה ארבעה מסלולים, נחתה על רכבם ומחצה אותם בתוך הרכב. גיא נהרג במקום. עימו נהרג חברו לצוות, סמל גבע מסקין. שני חברי צוות נוספים נפצעו – ערן גיא נפצע אנושות, ויובל בר נפצע קל. חלי וייס, חברתו של גיא, שאף היא שהתה ברכב, נפצעה באורח בינוני.

גיא, בן תשע-עשרה בנפלו, הובא למנוחות בבית העלמין של יישובי גדרות. הותיר הורים ואחות.

ספד לגיא אמוץ ברלב, מפקדו ב"אגוז": "… זה לא הוגן שגיא נהרג לפני שסיים מסלול. כל כך מגיע לו לסיים, הוא עבד כל כך קשה בשביל להגיע לרגע שבו יענדו לו את הסיכה, היום שבו הוא הופך מחייל במסלול ללוחם ביחידה. אנדרו, יפה וורד, אני מצטער שלא זכיתם לרגע הזה. לראות את החיוך על פניו ואת האושר שלו בטקס הסיום. … אני בטוח שגיא יושב שם ומחייך אלינו פה למטה."

במכתב הניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז: "גיא היה אדם בעל רמה אישית גבוהה, שופע מרץ ושמחת חיים. גיא תואר על ידי מפקדיו כחייל מצוין וחרוץ, בעל משמעת עצמית גבוהה, אשר היווה את עמוד התווך של הצוות בו היה חבר. הוא פעל במסירות רבה בכל תחום שבו עסק, מסירות אשר באה לידי ביטוי במוכנותו להתנדב ראשון לכל משימה, ולתרום ככל הניתן לצוות וליחידה."

כתב מפקד היחידה, סגן-אלוף תמיר ידעי: "גיא היה חייל חרוץ ומסור, בעל מוטיבציה גבוהה, אשר התנדב ראשון לכל משימה וגילה יכולת נדירה להתמודד עם אתגרים. תוך גילוי כוח רצון ונחישות, ובזכות אישיותו המיוחדת והענווה, עמד מול כל הקשיים אשר ניצבו בפניו, כשהוא מציב את טובת חבריו לנגד עיניו בכל עת."

כתב רז, בן הדוד, שהתגייס ל"אגוז" בעקבות גיא: "… נתת לנו דוגמה ומופת, ועמדת לנגד עינינו כל הזמן. עדיין שומע כל הזמן סיפורים עליך ומתגאה להיות בן הדוד שלך. החיסרון שלך מורגש כל כך. גם בלי מילים, גם בלי לומר דבר. דע שאנחנו חושבים עליך, כואבים, ומתגעגעים מאוד מאוד."

אחי אשכנזי, חבר מבית הספר, כתב: "גיא היה באופן יוצא מן הכלל מתנדב לכל דבר שרק היה אפשר – תמיד מרים את היד, ובפנים רציניות מציע את עצמו למשימה. … כששמעתי שהוא התנדב ליחידה קרבית למרות הכול, וההכול הזה היה חשוב וקובע, הוא שוב לא הפתיע אותי… יחיד ומיוחד היה גיא, בשבילי, וכל כך העולם חסר כרגע את היחיד הזה."

במלאות שנה לנפילתו ספדה לגיא עדנה נקדימון, חברת המשפחה: "גיא, קשה לדבר עליך בלשון עבר. אנו נושאים אותך בליבנו כל הזמן ומתרפקים על הזיכרונות הנפלאים שיש לנו ממך, ילד מוצלח שכמוך שהצליח בכל מה שנגע בו. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשנו אותך, בפתיחות שלך כבשת מיד את ליבנו. היינו עם ילדים קטנים ולא יכולנו שלא להתפעל איך נער צעיר כמוך ניגש אליהם, ובחביבות אמיתית משחק איתם ומקדיש להם תשומת לב. היה בך שילוב נדיר של ישראלי 'מלח הארץ' ונימוס שהבאת איתך מהבית בדרום אפריקה. איש עקרונות שנלחם על האמת שלו בנחישות המתגברת על כל הקשיים. … התפקיד שלך, גיא, היה להאיר את ליבנו באהבה הגדולה שהייתה בך ולהשאיר חותם בלב כל מי שהכיר אותך. האור הזה לא כבה, בליבנו אתה ממשיך לחיות…"

יפה, אמו של גיא, פועלת להעלאת המודעות בקרב בני נוער לנושא תאונות הדרכים דרך סיפור אסונה האישי. "גיא היה כמעט בן עשרים כשנהרג," היא כותבת. "רגע אחד של חוסר תשומת לב של מישהי ששכחה שהכלי שבו היא נוהגת יכול גם להרוג, עצר את חייו ושינה את חיינו לעולמים. גיא היה חדור ערכים ואידאולוגיה, נחוש לשרת את המדינה הכי טוב שאפשר, ולכן נלחם להגיע ליחידה מובחרת כמו סיירת 'אגוז'. הרצון שלו גבר על כל הקשיים, והוא עשה זאת בהצלחה כמו כל דבר שעשה בחייו. אהב אדם והיו לו חברים לרוב ולכולם הוא מאוד חסר. לגיא היו חלומות, שאיפות, חברה שאהב, ודאי היה מגיע רחוק עם החוכמה שלו, עם השכל הישר ועם יכולת ההתמדה. אבל אף אחד מהחלומות שלו כבר לא יתגשם והכול בגלל רגע אחד של חוסר זהירות של נהגת שלא זכרה שהכביש הוא מקום מסוכן. וזהו, לצערי, המסר שרציתי להעביר לכם היום דרך גיא, כי גיא הוא נהג שקול וזהיר, ואם היה יכול היה אומר לכם את הדברים – היו זהירים כשאתם עולים על הכביש, ואל תשכחו אפילו לרגע אחד שההגה נמצא בידיים שלכם ויכול להרוס לכם ולאחרים את החיים … אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, הלוואי והיה אפשר."הוריו של גיא הקימו לזכרו אתר הנצחה באינטרנט ובו קווים לדמותו, אלבום תמונות, הספדים, ועוד. כתובת האתר:

http://www.izkor.net/texts.cfm?clientid=100

תשע שנים לאחר לכתו, כתבה יפה: "גיא, בן יקר … את אהבתי מארץ החיים לארץ המתים אשלח, ואחכה, לא אשכח. ורק הזמן, שגם הוא פצע, ממשיך לתקתק לו נוכחות אילמת, דומעת, וכואבת. לעד תהיה בליבנו. יהי זכרך ברוך."