ראובן, בן אסתר ואבא, נולד ביום ד' בטבת תשי"ג (22.12.1952) בתל-אביב. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "בר יוחאי" בקרית שלום, מקום מגוריו. אחרי-כן החליט ללמוד מקצוע, והלך לבית-הספר המקצועי "אורט אבו כביר", שם למד במשך שלוש שנים את מקצוע החשמל, ובתום לימודיו הוסמך כחשמלאי. בד בבד עם הלימודים בבית-הספר, יצא לעבוד במקצוע החשמל, כדי לעזור בפרנסת הבית וכדי ליישם בעבודה מעשית את אשר למד בבית-הספר, למען יוכל להתקדם ולשפר את כושרו המקצועי. ראובן היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" ובארבע שנות פעילותו בתנועה, הרבה לצאת לטיולים ברחבי הארץ, השתתף בצעדות שונות ובמפעלי ספורט שונים. הוא היה ספורטאי מצוין, בעל כושר-גופני טוב והרבה לעסוק בתרגילי כושר, כדי לפתח את גופו החסון. כן היה חובב-צילום מושבע. לכל מקום שהלך, נטל את מצלמתו עמו והרבה לצלם מקומות, אתרים ואנשים. את רוב כספו השקיע בצילום, גם לצורך רכישת חומרים וגם לצורך קניית ספרים מקצועיים בתחום זה. הוא אהב מוסיקה והרבה להאזין לרדיו ולתקליטים. ראובן היה נער שקט וצנוע, בעל לב רגיש ומבין. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, ובעיקר דאג לחלשים ולזקנים.

ראובן גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לסיירת "אגוז". הוא היה חייל טוב וממושמע. כל אשר הוטל עליו ביצע בדייקנות ובמיומנות. חבריו ליחידה אהבו אותו בזכות טוב לבו ויחסו החברי לכל אדם. בחופשותיו היו נוהגים חבריו הרבים לפקוד אותו בביתו, לאכול יחדיו ולספר חוויות ורשמים מחיי הצבא. הוא היה בן מסור ודואג למשפחתו והרבה לכתוב הביתה, כדי להסיר דאגה מלב בני המשפחה. הוא גם הרבה להתקשר בטלפון ולשלוח דרישות-שלום על-ידי חברים. בחופשותיו הקצרות והנדירות נהג ללמוד אנגלית ולשפר את השכלתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה ראובן בבית עם משפחתו. מיד עם גמר הצום, נטל את חפציו והצטרף ליחידתו. למשפחתו לא סיפר היכן היה ומה היו מעשיו בעת המלחמה, כי לא חפץ להדאיגם. בחופשותיו בעת המלחמה נהג לבקר אצל חברים פצועים ואצל משפחותיהם. ביום כ"ד בשבט תשל"ד (16.2.1974) נפל סמל ראובן בעת שירותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.