בסוף חודש ספטמבר שנת 2000, חמישה חודשים בלבד לאחר שצה"ל יצא מלבנון, פורצת האינתיפאדה השנייה, התקוממות פלסטינית רחבת היקף שלוותה בעשרות פיגועים בתוך שטח ישראל שגבו את חייהם של ישראלים רבים. הפלסטינים ביצעו לינץ' מחריד בשני חיילים מילואים ברמאללה והתמונות זעזעו את ישראל, מחבלים מתאבדים התפוצצו פעם אחר פעם באוטובוסים מלאים בישראלים או בכניסה למקומות הומי אדם והפחד חלחל כמעט לכל פינה בארץ. חודש מרץ 2002 היה קשה במיוחד עבור הישראלים: ביהודה ושומרון נרצחו 31 חיילים ואזרחים ישראלים ובתוך הקו הירוק בוצעו 11 פיגועי התאבדות שגבו את חייהם של 81 ישראלים נוספים.
ב-8 במרץ נכנסים לוחמי אגוז לכיבוש טול כרם, אירוע נדיר מאד באותם ימים. יחיאל קייסינג חזר באותה העת מקורס קצינים היישר ליחידה: "צה"ל לא התקרב באותם ימים לשטחי A. כאשר המפקדים והלוחמים ביחידה דחפו כל הזמן שכן נעשה מבצעים בתוך השטח הפלסטיני. כשחזרתי מקורס קצינים אמרו לי 'תתכונן נכנסים לטול כרם', שזה היה נדיר מאד. פתאום היינו צריכים לעשות לוחמה בשטח בנוי, הורידו אותנו בבית הספר בטול כרם כאשר המשימה הייתה לכבוש את הקסבה של שכם. התקדמנו בית אחר בית, איך שהתחלנו תנועה היו יריות, נפתחה עלינו אש כבדה… אך היה לנו ברור שעלינו להשלים את המשימה. למרות ההתנגדות העיקשת המשכנו להתקדם בית אחר בית וסמטה אחר סמטה. בשלב מסוים אחד הצוותים תפס בית מעלינו ואנחנו כבשנו בית נוסף. כמו בכל מבנה עליו השתלטנו נערכנו מיד להגנה כאשר לוחמי הצוות התחלקו בפתחים השונים. פתאום נורה צרור לכיווננו, עליתי לקומה השנייה וראיתי שאדי נפגע. זה נתן לי את הבום שאנחנו לא תמיד בצד המנצח". אדי הוא אדוארד קורול, יליד מולדובה ואחד הלוחמים הבולטים ביחידה, שמצא את מותו בקרב. ליקו: "אדי היה אחד הלוחמים הגדולים ביחידה 1.98 של טוב לב, במהלך ההכשרה יקיר מפקד הצוות תמיד היה מפיל אותו פצוע והיינו מקללים אותו כי מה כבר היה הסיכוי שאדי ייפגע והנה הוא נפגע". אגוז סופגת הרוג ראשון ביהודה ושומרון אבל גם לוחמיה לא תיארו לעצמם מה עוד צפוי להם במהלך חודש מרץ.
בליל הסדר באותו החודש, ביצעו הפלסטינים פיגוע טרור במלון 'פארק' בנתניה, שם נרצחו 30 חוגגים שציינו את החג החשוב לעם היהודי. לכולם היה ברור שאי אפשר להמשיך. ממשלת ישראל, בראשותו של רוה"מ אריאל שרון, החליטה לצאת למבצע חסר תקדים נגד הטרור, מבצע חומת מגן. מטרת המבצע: כניסה לערים הפלסטיניות, תפיסת מחבלים ושולחיהם והשמדת קיני הטרור ואמצעי הלחימה.
המבצע תופס את לוחמי אגוז לאחר תקופה בה צברו ניסיון ביהודה ושומרון, כאשר כמה שבועות לפני כן הם אף ביצעו פעילות מבצעית בציר פילדלפי בגבול רצועת עזה במסגרת מבצע כנגד מנהרות טרור. בעת הפיגוע במלון פארק שהו הלוחמים בחופשת פסח.
עם תחילת המבצע מקבלת חטיבת גולני ובתוכה 'אגוז' היחידה את המשימה ליצור לחץ על 'ראש הנחש'- יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, שמבחינת ישראל היה אחראי על הטרור נגד הישראלים. המטרה הייתה ליצור לחץ על ערפאת ועל הרשות הפלסטינית בראשה עמד. מח"ט גולני דאז ומפקד 'אגוז' בעבר, נזכר: " "את ליל הסדר חגגתי אצל הורי אשתי בחצבה. לא שמעתי על הפיגוע והלכתי לישון אחרי הארוחה. ב-2:00 בלילה צלצל הטלפון. ג'רי (יצחק גרשון, אז מפקד אוגדת איו"ש) הודיע לי:
'מחר בערב החטיבה שלך משתלטת על המוקטעה בכל מחיר'. 'אתה זוכר ששני הגדודים נמצאים בבית'? שאלתי אותו, והוא ענה 'אני זוכר הכול, ומחר בערב אתה במוקטעה'".
צי'קו מבין שאת המשך חג הפסח הוא כבר 'יחגוג' במקום אחר ויעשה זאת במטרה להבטיח את חירותו של עם ישראל, בדיוק כמו שנכתב בהגדה אותה קרא מספר שעות קודם לכן. הוא עושה דרכו לבסיס פיקוד המרכז בירושלים כאשר בדרך הוא רואה שיירות של כלים צבאים כבדים ומתחיל לתכנן בראשו את המבצע. "לא הייתה תכנית מוגדרת לכיבוש המוקטעה קודם לכן", הוא מספר, "ישבנו ביחד עם כל המפקדים לתכנן את המבצע כאשר המשימה שהוגדרה הייתה לכתר את המתחם שבו נמצא ערפאת, בלי לפגוע בו ובאנשיו". באותה העת, שעות לאחר המבצע הבינו הפלסטינים כי צה"ל יוצא למבצע רחב היקף והחלו בתגבור סביב מתחם המוקטעה במטרה להגן על ערפאת. המודיעין הישראלי היה מדויק וסיפק את המידע היכן מסתתר יו"ר הרשות הפלסטינית.
גם עומר בר לביא, סמפל"ג ג' ביחידת אגוז, היה אז בחופשה בבית כשקיבל את הפקודה. "הייתי בבית הוריי בבאר שבע, שמעתי על הפיגוע וקצת אחר כך קיבלתי קריאה לחזור. היה ברור שהולכים לפעילות נרחבת כי דובר על פעילות חטיבתית כבר זמן רב, אבל לא ידענו שהכיוון הוא המוקטעה. לא חשבנו שנגיע עד לערפאת", סיפר.
לוחמי אגוז הכירו היטב את רמאללה מפעילות קודמות וביחד עם יחידות נוספות, בניהם גדוד 12, סיירת גולני ודובדבן, הם יוצאים לכיבוש מתחם 'מוקטעה', מקום מושבו של ערפאת על מנת לכתרו. תכנית ההגעה למתחם כללה שת"פ במסגרתו נע כוח משוריין בצורה רועשת וגלויה, בעת שבאותה העת נעו כוחות רגליים בצורה נסתרת לעבר המוקטעה, כאשר בדרך הם נתקלים מספר פעמים במחבלים, עוצרים כ-150 חמושים פלסטינים ומגיעים עד למוקטעה. גלעד, משחזר: "ירד גשם לא נורמלי, מלווה בברד שניתך עלינו. איבדנו תחושה בידיים מרוב קור. ההליכה הייתה מקוטעת בגלל הצורך להמתין לשלל הכוחות שנעו מכיוונים שונים לעבר המוקעטה אבל המשכנו קדימה לכיוון הבתים בשכונה שגובלת במוקעטה, לקראת היציאה להתקפה לא קפאו לנו הידיים, לא הצלחנו לסגור את הקסדה או לפתוח את הנצרה, בשלב הזה הטלנו את מימינו על כפות הידיים עד שהפשירו. לאחר שהצלחנו להפשיר את כפות הידיים, ניתנה הפקודה ויצאנו להתקפה. המשכנו להתקדם כשברקע נמשכות היריות. אתה רואה צרור נורה לכיוונך, פוגע בקיר מעליך או מאחוריך, תופס מחסה ומתקדם לאט".
הלוחם עטר חדד מספר על רגעי ההתחלה של מבצע חומת מגן ועל הרגע בו חייו היו בסכנה ממשית: "חזרנו למחר ליל הסדר והתארגנו במחנה עופר ליד רמאללה. היו המון חיילים כמעט כל היחידה. כל אחד לקח את הציוד שלו וארגן אותו כמה שיותר טוב, הבנו שאנחנו נכנסים למלחמה. בגלל חג הפסח לא היה לחם- לא התלוננו ודחפנו לווסטים נקניקי קבנוס וחפיסות שוקולד. בלילה למחרת התחלנו לטפס לרמאללה לאורך שישה עד שבעה ק"מ . הצוות שלי בראש הכוח שאמור לפתח את הרחוב ולאבטח את התנועה של כל השאר. במהלך ההליכה התחיל לרדת ברד, היה קור חריג מאד, לא הצלחנו לפתוח נצרה או להחליף מחסנית ומהעיר יורים לעברנו צרורות. נכנסנו לרחוב ושום דבר מהתכנית לא עבד. מיד כשנכנסנו התחיל בלגן אטומי, המון ירי מכל עבר ואנחנו יורים בעצמנו על אמבולנס ממנו פרקו מחבלים והתחילו לירות עלינו. בשלב הזה גם מהבניין השולט על המרחב התחילו לירות עלינו".
סאפי איברהים: "היה אמבולנס פלסטיני מולנו ופתאום ירדו ממנו חמושים. אמרתי ללוחמים שלי לשכב ואף אחד לא פותח באש. שני המחבלים עברו מולנו ואז המקלען שלנו פתח באש והרג את שני המחבלים".
לוחמי אגוז רק נכנסים לפעולה החשובה וכבר המצב מתחיל להסתבך אבל מסתבר שזוהי רק ההתחלה. עטר: "ניתנה הוראה לכולם לעקוף אותנו כי ניהלנו אש גם מול רכב נוסף שהגיע לאזור. ניתנה הוראה להיכנס למבנה ולהתחיל להשתלט עליו. אני בתור סמל מחלקה נצמדתי למבנה, כולם נכנסים לאט לאט מתחילים לטהר קומות עם הרבה ירי ורימונים כאשר בגלל הרטיבות ומזג האוויר הקשה כמעט לכולם היה מעצור בנשק. מסתבר שבקומה האחרונה התבצר חמוש בתוך מרפסת גדולה וכל זוג לוחמים שלנו שנכנס לחדר הוא יורה עליהם והם יורים עליו ואז יש ויש מעצור ויוצאים חזרה. לא הצלחנו לתפעל נשקים בגלל הקור. עליתי למעלה, הגעתי לפתח של החדר שהייתה צמודה אליו מרפסת ושם היה המחבל. היה שם חובש של המרפאה אמרתי לו שניכנס ביחד, נתתי הצצה פנימה יריתי, זרקתי רימון ונכנסתי. הייתי בפינה של החדר, המחבל היה במרפסת והוא כל פעם דילג וירה לפתח של החדר".
עטר נותר כעת לבדו בחדר אפוף העשן כאשר מטרים ספורים ממנו נמצא המחבל שמדלג ויורה לכל עבר. לאף אחד מחוץ לחדר לא היה מושג מה מצבו של עטר שנותר לבדו מול המחבל. בין עטר למחבל הפריד עמוד ששכן באמצע החדר ואחד לא רואה את השני ממרחק של שני מטרים בלבד. עטר החל זוחל לעבר המחבל בשקט תוך שהוא שומע את קריאות חבריו מבחוץ המנסים לברר את מצבו וכבר בטוחים שהוא הרוג אבל הוא נותר בשקט. "המחבל כל פעם הציץ מימין ופעם משמאל, זחלתי לעברו היינו במרחק של 2 מטר נשענתי עם הנשק וחיכיתי שהוא יצא. צעקו לי מבחוץ 'עטר, עטר' ולא הגבתי כי לא רציתי להיחשף. כיוונתי בשקט ופתאום מופיע מולי המחבל לחצתי על ההדק ופתאום היה מעצור והנשק לא ירה. המחבל כיוון אליי וירה ואני קפצתי לאחור. מלצר המקלען של הצוות נכנס לחדר והתחלתי לצעוק לו תירה תירה. הוצאתי רימון, התקדמתי לעמוד וזרקתי אותו למרפסת. לפתע היה שקט. עשינו סיבוב מהצד השני וראינו את המחבל מחוסל". על קרב זה זכה בצל"ש.
הלחימה באותו בניין לא הפסיקה לרגע כאשר גם מהקומות העליונות ומעליית הגג נורו יריות לעבר הכוח של אגוז. סגן בועז פומרנץ, שהיה מפקד הצוות, החליט לארגן חוליה ולעלות לעליית הגג על מנת לחסל את המחבל שירה מלמעלה. הוא מוביל את החוליה שמנתה אותו, את חדד ואת מלצר ובמדרגה החמישית נורה לעברם צרור מלמעלה. פומרנץ נפגע ודם החל לרדת מצווארו. עטר עוד הצליח לגרור אותו למטה אולם מותו נקבע לאחר זמן קצר. הצוות ממשיך ללא המפקד ולאחר קרב ירי ורימונים קצר מחסל את המחבל ומאפשר לשאר הכוחות לתקוף את המוקעטה. פומרנץ, שהיה ההרוג הראשון של צה"ל במבצע חומת מגן, התגייס ליחידה בעקבות אחיו, שהיה אף הוא לוחם ב'אגוז'.
הכוחות השונים מגיעים עד לחומה המקיפה את המוקטעה מכמה כיוונים כאשר לוחמי אגוז מסתתרים בחצר ביתה של חברת הוועד הפועל של אש"ף, חנן עשראווי וממתינים לפקודת הפריצה. לוחמי גדוד 12 מקדמים תחת גשם שוטף דחפורים לכיוון החומה המקיפה את המוקטעה ובתזמון מושלם הם מבקיעים אותה ולוחמי אגוז יחד עם לוחמי צה"ל פורצים לתוך המתחם משלושה כיוונים שונים.
המשימות של לוחמי 'אגוז' מחולקות בין הפלגות השונות וכבר באחת הכניסות נתקלת פלגה א' במחבלים. היה זה כאשר הפלגה נכנסת למבנה רחב מאד בגובה חמש קומות, שהיה עדיין בבנייה ומתוכו ירו מחבלים על הלוחמים, שבצורה מורכבת ומדויקת חיסלו את המחבלים וטיהרו את המבנה, במשימה שארכה כחמש שעות מבצע כיבוש המוקטעה התנהל ביום חורפי מאד שגרם גם להתעכבות הכרחית. הקור המקפיא עודד את הלוחמים שלא להסיר מראשיהם את הקסדות והערפל הכבד ששרר במקום הקשה על הלוחמים לאתר את המחבלים.
האמצעים שהתגלו לעיני הלוחמים היו מפתיעים. בין היתר הם גילו חדר ששימש כבית מעצר ושהו בו ערבים תושבי ישראל ששוחררו. השלל המודיעיני היה רב: תוכניות התקפה פלסטיניות, אמל"ח רב ומכונות לזיוף כספים – דבר שחיזק את הטענה כי הטרור עובד בהשראת ובהוראת הרשות הפלסטינית. ערפאת, האיש האחראי על רציחתם של כל כך הרבה ישראלים במהלך חייו, השתולל כאשר ראה את לוחמי צה"ל סמוכים כל כך לחדרו, החל לצעוק ואף יצא מהחלון וירה מנשקו צרור באוויר, אך ללא הואיל. מעתה הוא היה נתון לחסדיהם של לוחמי 'אגוז'.
לקריאה נוספת:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4206759,00.html
סרטון לזכרו של סגן בועז פומרנץ שנפל בקרב לכיבוש המוקטעה:
תמונות:
