בן איווט ויעקב. נולד ביום כ"ב בשבט תשי"ב (18.2.1952) בבאר-שבע וילדותו עברה עליו במושב גילת. הוא עזב את הארץ עם המשפחה, שיצאה בשליחות לטוניסיה לשנתיים וחצי. ב-1958 חזרו בני המשפחה והשתקעו בקרית-גת ושם השלים אבנר את לימודיו היסודיים והתיכוניים.

הוא התגייס לצה"ל באוגוסט 1970, לאחר סיום בחינות הבגרות בהצלחה. בצה"ל עשה דרכו לאחת הסיירות. עבר את שלבי הקידום בזה אחר זה וחזר ליחידתו לאחר סיום קורס קצינים.

ארבעה דפי יומן שכתב מעידים על אופיו. כתוב בהם לאמור: "לזכור ודבר לא לשכוח… ובמיוחד לזכור כי אני יהודי, ובראש וראשונה שלהיות יהודי זו זכות גדולה אך החובות גדולות בהרבה. לזכור כדי לדעת ולהבין שגלגל ההיסטוריה היהודית הבזויה לא יחזור כאן, לא בארץ הזו, לא כשאני חי…"

ערב גיוסו של אחיו חיים, כתב אבנר להוריו: "אני יודע שאם יהיו שני בנים לוחמים בבית – אתם וגם אנחנו נהיה גאים יותר… גאים ומכירים יותר בחובה המוטלת עלינו. מדינה כשלנו חייבת לגדל לוחמים כדי להמשיך ולהתקיים וזה החלק שאנו משלמים. אבא, מתתיהו-החשמונאי גידל רק לוחמים מתוך הכרה שבהכרח".

אבנר ניכר בעקשנותו ובדבקותו במטרה. הוא לא השלים עם המוסכמות של החברה ועם השגרה, או עם נטישת עיקרון למען נוחות. הוא השלים עם מציאות החיים והאמין שבכדי להצליח לשנות דברים יש צורך לרכוש עמדות כוח מהן יוכל להשפיע. הוא היה מסור לחייליו וחלק מזמנו עשה בביקורי בית אצל חייליו, בניסיון לפתור בעיות אישיות וכלכליות. כמפקד חיפש אבנר דרכים לחדש, לשכלל, לשפר ולייעל. במסעות היה נוהג לנווט בעצמו, כדי למנוע נפילת קורבנות בגלל טעות בניווט.

הוא השתתף בפעולות רבות מעבר לגבול ונפל בפשיטה על קני מחבלים במבואות הכפר ג'ואיה ביום ח' בתשרי תשל"ג (16.9.1972). הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-הקברות בקרית-גת ערב יום כיפור תשל"ג. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.