בן ירוחם הכהן ורוחמה. נצר למשפחה בעלת שורשים דתיים-לאומיים. נולד ביום ו' באדר ב' תשי"א (14.2.1951) בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודי תל-נורדוי ובגימנסיה העברית "הרצליה" – שניהם בתל-אביב. היה חבר פעיל ב"מכבי הצעיר", בתחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך. הוא שיחק בכדורסל וכן הייתה לו סירת מפרש קטנה, בה אהב לצאת לשוט בים. בגימנסיה סיים לימודיו במגמה המתמטית ומאחר שהתמחה בפיסיקה בלימודיו התיכוניים, רצה להמשיך בלימודי הנדסת בניין. היה מוכן תמיד לעזור לחבר בצרה והיה יוצא מגדרו כדי לבוא לעזרת חבר חולה ומדוכא. חבריו אמרו עליו, שהוא היה "צוק" שיכלו להישען עליו. היה חבר בתנועת "נוער לנוער", ובכל הזדמנות יצא לטייל במרחבי הארץ, גם ברגל וגם ברכב. הוא אף השתתף בצעדה לירושלים. הרבה שנים למד תלמוד מפי רב. כן אהב היסטוריה וקרא ספרי היסטוריה. היה בחוץ לארץ (בשוויץ ובאיטליה) ובביקורו האחרון שערך בחו"ל, עם משלחת של נוער, שהה כחודש ימים באנגליה (בניוקסל) והתרשם מאוד מן המפגש עם יהודי הגולה. אז התמודד לראשונה בחייו עם גילויי האנטישמיות.

הוא גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969. בפברואר 1970 סיים בהצטיינות קורס סיור ובאוגוסט אותה שנה סיים קורס מ"כים – אף זה בהצטיינות. ביום ט' באלול תש"ל (10.9.1970), נפל בקרב עם האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

מפקד מחלקתו כתב עליו לאחר שנפל: "ההיכרות הממשית עם דני נתגבשה במארב, במסע, בהיתקלות בה השתתף, באימונים, בשיחות מחלקתיות ואישיות, או בסתם שיחת חולין ליד השולחן. היחסים ביני לבינו היו מאוד בלתי רשמיים חרף ההבדלים בינינו – – – . דני ידע כי רכש את אמון מפקדיו ולמרות זאת התנהג בצניעות מובהקת. בפעילות המבצעית העדפתי לכלול את דני בין יתר אנשי. כולם היו טובים אך בדני היה משהו נוסף. גוון מיוחד. חרף גילו הצעיר וחוסר נסיונו ביכרתי אותו על פני חיילים ותיקים ממנו. הוא השרה על יתר אנשי הצוות, ועלי במיוחד, תחושת ביטחון, כאשר הפקדנו בידיו את עיקר הביצוע. כיון שכך, יצא לנו לשבת בצוותא בפעילות הלילית הרגילה ולשוחח. הוא סיפר לי על לימודיו בתיכון, על חברתו בעיר, הרגשתו במחלקה, על שאיפתו להיות קצין ביחידה ועל תכניותיו לכשישתחרר. – – היו מקרים שמפקדים הודיעו בפירוש כי ללא דני אינם מוכנים לצאת. כזה היה דני: לוחם מעולה, חייל ממושמע, וחבר נאמן. אני זוכר אותו כחייל מסודר להפליא. מעולם לא איחר ותמיד מילא את המשימות שהוטלו עליו ללא דופי. לא פעם ביכר לבצע תורנויות, שגרמו לוויכוחים במחלקה, ובלבד שהעניין יסתיים על הצד הטוב ביותר. – – – מעולם לא שמעתיו מתאונן על עייפות בגלל חוסר שינה ופעילות מבצעית רצופה. בכל מארב גילה עניין חדש, שטח מקורי. באימונים הפגין כושר ביצוע מעולה ותמיד התאמץ לשפר את הישגיו. – – – הדבר היה לפליאה בעיני החיילים ולהערצה בעיני המפקדים. לעתים היה עלי לארגן במהירות צוות פעולה בבוקרו של יום. הערתי את המחלקה מספר שעות לאחר מארב מייגע – ודני היה הראשון שהתנדב למרות עייפותו. תכונה זו של התנדבות לכל תפקיד, קשה כקל, מסוכן כשגרתי, ציינה אותו במיוחד והייתה אחד הקווים הבולטים בדמותו. – – – דני מהווה דוגמה נצחית למציאות המרה והכואבת כי הטובים נופלים בקרב".