בן סימה ואפרים. נולד ביום כ"ו באדר א' תשל"ו (26.2.1976) בפתח תקווה. ילד חמוד ורגיש, שאהב את אחותו טלי, הבוגרת ממנו בשלוש שנים, היה חברותי ואהב לעזור לחבריו. ניר למד בבית-הספר היסודי ע"ש דוד שמעוני ובחטיבת הביניים "ברנר". כבר בהיותו בבית-הספר היסודי נבחר כחבר במועצת התלמידים של בית-הספר ובמועצת התלמידים העירונית. ניר אהב לקרוא ספרים, והתעניין בייחוד בספרי פילוסופיה ובספרים על ארץ ישראל. בבית-הספר ערך עיתון קיר על הנעשה במדינה. נוסף על עיסוקו בתחום החברתי היה שחקן מצטיין בקבוצות הכדורסל של בתי-הספר ובקבוצת הנוער של "מכבי" פתח תקווה. על משחקו זכה במדליות ובגביעים רבים. את לימודיו התיכוניים רכש ניר בבית-הספר המקצועי "עמל" ב', בכיתה המדעית-טכנולוגית. תלמיד טוב, שידע להקדיש מזמנו גם להדרכת ילדי העולים מאתיופיה, אותם לימד כדורסל במשך שנה. ניר היה חבר נאמן לחברתו, ליאת כוכבי. אהבה רבה שררה בין השניים. הוא היה בן אוהב ודואג לכל בני משפחתו – לסבים, לסבתות, לאחותו ולהוריו, ובן אוהב ונאמן לעמו ולמולדתו.

ניר התכונן לשירותו הצבאי והצטרף לאימונים להגברת הכושר הגופני. בראשית אוגוסט 1994 גויס לצה"ל. הוא בחר, מתוך מודעות ורצון כן וללא השפעה חיצונית, לשרת ביחידה קרבית והתנדב ליחידת "שמשון" של המסתערבים. לאחר תקופה, עקב צמצום היחידה, הועברה יחידתו לשרת בלבנון. ניר היה בין מקימי סיירת "אגוז" החדשה. הוא שירת כמקלען, תפקיד אותו מילא במלוא המסירות והרצינות. היה חשוב לו לצאת עם צוותו וצוותים אחרים ללבנון, להגנת תושבי הצפון. מפקדיו תיארו אותו כחייל למופת, שבלט בפיקחותו, בשלוות הנפש וברוגע שהקרין סביבו. ניר מעולם לא התלונן על שירותו בצה"ל, הוא אהב את תפקידו ואת חבריו ליחידה, היה נכון לצאת לשטח בכל פעם שנקרא, ואף פעם לא התחמק. במסגרת שירותו הצבאי השתתף במבצע "ענבי זעם".

ביום ט"ו בטבת תשנ"ז (24.12.1996) יצא ניר עם חבריו לפעילות מבצעית בלבנון. בדרכם חזרה לשטח ישראל, סטה המפקד מן המסלול שתוכנן מראש, מבלי לדווח על כך ומבלי לקבל אישור. הכוח נכנס לכפר מרכבה, שם חיכו לו מטעני חבלה. ניר וחבריו לא היו מוגנים, עקב שגיאות פיקודיות קשות שנבעו משיקול דעת מוטעה של מפקד הכוח. מפיצוץ המטענים נהרג סמ"ר ניר ועמו סרן יוסי לוי. ניר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. בן עשרים היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ואחות.

ביער המגינים, בדרך לירושלים, הוקמה אנדרטה לזכרו ועליה כתוב: "חורשת ניר/ לזכר ניר גנדלברג/ ילד, אור ביתו/ נער, מולדתו מנגינתו/ עלם, ארצו אהבתו/ גבר, אדמתו מקודשת בדמו./ ניר נאסף אל עמו/ לוחם סיירת אגוז / נפל בלבנון/ ט"ו בטבת התשנ"ז – 24.12.1996 ".

מנהלת בית-הספר "שמעוני" זוכרת את ניר מימי לימודיו: "נזכור את החיוך המבויש, את ההליכה הצנועה, את הדיבור השקט, את הצורך לתרום, לעזור, את הסקרנות שאין לה גבול. נזכור אותו מפשר בין הנצים במשחקי כדורסל. נזכור אותו מתהלך בשקט במסדרונות, מרים נייר, מסדר כיסא. נזכור אותו כמתנה שקיבלנו, ועכשיו צריך להחזיר אותה…"