בן מרים וגנאדי. אופק נולד ביום י' בטבת תשנ"ח (7.1.1998) בנצרת עילית. אח צעיר ללהב.

האב גנאדי סיפר שאופק היה תינוק רגוע ושקט, אבל אחרי שנה וחצי הפך בבת-אחת לשובב גדול וגם היה עקשן. "חינוך רוסי זה לעמוד על העקרונות, וכשאופק חרג מהם, שלחתי אותו לפינה עד שיבקש סליחה. אז הוא עמד בפינה. אמרתי לו, 'תגיד סליחה ותגמור עם הסיפור'. והוא לא ביקש. לפעמים הרגשתי שאני זה שצריך לבקש ממנו סליחה".

אופק גדל והתחנך בנצרת עילית, למד בבית ספר יסודי ע"ש יגאל אלון. בבית הספר התחבר אופק עם ניקול רבינוביץ' בחברות אמיצה. השניים נהגו לשחות יחד, לשחק הוקי, להתאמן בג'ודו ולהשתובב. הם היו בלתי ניתנים להפרדה, ומורתם אמרה, "השניים האלה הם ערבוב אטומי". ניקול סיפרה, "אופק היה הילדות שלי. היינו כמו אחים. עשינו הכול ביחד. התחלנו להתאמן בג'ודו והתקדמנו יחד. אופק היה תמיד ממוקד מטרה, הכי חזק וטוב מכולם. הוא לא ויתר לאף אחד ובעיקר לא לעצמו, ומצד שני, נתן מעצמו לכולם ועזר לכל מי שביקש".

אופק הלך בעקבות אחיו להב, הגדול ממנו בשנתיים וחצי, ומגיל חמש עסק כמוהו בספורט. הוא ראה בלהב מודל לחיקוי, ולכן בכל פעם שלהב עזב ענף ספורט אחד ואימץ ענף אחר, כך עשה גם אופק. זאת אף שלימים אופק צמח לגובה ועקף את להב.

אימו מרים אמרה שהיה חשוב שאופק יתאמן בשני ענפי ספורט במקביל "כדי שיהיה עסוק ולא יתפנה לשטויות". כשהתאמן בהוקי, הגיע להישגים גבוהים ולכן שובץ לקבוצה של ילדים המבוגרים ממנו בשלוש שנים. גם בשחייה הוא הצטיין. בג'ודו זכה בשנת 2009 באליפות ישראל לילדים עד גיל אחת-עשרה.

מגיל תשע התאמן אופק באגרוף, תחילה במועדון המקומי בנצרת עילית ולאחר מכן במרכז האולימפי במועדון "כפפות הזהב" בעפולה. הוא סיפר שבחר בענף זה משום שהכו אותו בבית הספר והוא רצה להיות חזק ולהוכיח שהוא יכול.

"כשאופק הגיע אליי, זיהיתי ילד עם אש בעיניים, כושר מעולה והמון כוח רצון … הוא היה מתאמן כמעט בכל יום, הייתה לו משמעת עצמית חזקה וכוח פיזי … ידענו שמחכה לו עתיד מזהיר בתחום", סיפר מאמנו, ולדימיר באבאייב.

אופק סיפר בסרט שבו הוא צולם על אהבת הספורט ועל הימנעותו מאלימות, "כשאני מתאמן, אני מרגיש משוחרר, יותר כיף לי, יותר קל לי, ואם אני מפספס אימון, אני מתבאס. אם חבר טוב שלי יריב מכות, אני אפריד ולא אתערב". המחנכת של אופק, רויטל אסף, אמרה כשאופק היה בכיתה ח', "אני חייבת לציין שמדובר בילד חמוד מאוד שמתנהג בצורה מאוד נאותה. הוא לא משתמש באלימות. עוד לא נתקלתי באף מקרה אלימות שאופק היה מעורב בו, וזה לא פשוט. הוא יודע לשלוט יפה מאוד בכוח שלו, בגוף שלו. מדובר באלוף".

אופק זכה בעשרות מדליות וגביעים בתחרויות ואף זכה באליפות ישראל באגרוף ארבע פעמים – בשנת 2012 ובשנת 2013 זכה באליפות ישראל לנוער, בשנת 2014 זכה באליפות ישראל לקדטים ובשנת 2016 באליפות ישראל לגילאי שבע-עשרה – שמונה-עשרה.

כדי לשלב אימונים ולימודים עבר אופק ללמוד בכפר הנוער החקלאי "כדורי", שם התאמן בהפסקות וגם על חשבון הלימודים. המורה שלו, סיפרו הוריו, השוותה את אופק לסרגיי בובקה, שיאן עולם בקפיצה במוט, שידוע שהיה מפסיד הרבה לימודים בבית ספר בגלל התחרויות. האימונים והתחרויות פגעו בהישגיו של אופק, במיוחד בלימודי מגמות פיזיקה ולוגיקה, אך הוא התעקש שלא לעבור למגמות קלות יותר. הוא הבטיח שישלים את הפערים ואכן הצליח להשיג את הציון הגבוה ביותר בשכבה בפיזיקה, ומציון אפס קפץ לציון מאה בלוגיקה.

סיפר מיכאל אלביטר, שהתאמן עם אופק באגרוף והכין עליו סרט: "כשהחלטתי לעשות עליו את הסרט כפרויקט גמר שלי, ידעתי שהוא יגיע רחוק. הוא היה חדור מוטיבציה ורוח ניצחון. לאימונים היה מגיע בריצה מביתו שבמרחק ארבעה קילומטר וגם חוזר ככה בשעות הערב המאוחרות", סיפר. "אין הרבה ספורטאים כמוהו, עם מוסר עבודה כזה ועם רצון חזק כל כך".

יוסף, שהתאמן באגרוף עם אופק במשך שמונה שנים סיפר, "אופק היה פייטר אמיתי. כשהיה עולה לזירה, הוא לא ראה בעיניים. הוא התאמן יותר מכולנו, לפעמים פעמיים ביום, מתחיל ראשון ומסיים אחרון. הוא היה משקיען. בכל דבר הוא השקיע – באגרוף, בג'ודו, בחברים, בבנות. אופק היה מתאגרף ברמה גבוהה … אבל אף פעם הוא לא ניצל את המעמד שלו. באימוני ידידות מול ספורטאים חלשים יותר הוא היה מסוגל לתת ליריב להתקדם על חשבונו כדי שירגיש שהוא טוב יותר".

בעקבות הצלחותיו באגרוף קיבל אופק את הכינוי "רוקי מנצרת", והיה מודל לחיקוי בעיר נצרת. אימו סיפרה שהוא מעולם לא ניצל את הכוח הפיזי שלו לרעה. כמו כן היא סיפרה שאופק התגאה בהישגיו אך הגיב עליהם בצניעות.

בין האימונים, התחרויות והלימודים היו גם חברים ובילויים. "היו לאופק כמה חברות, אבל הוא לא אהב לספר לי עליהן", סיפרה אימו בחיוך. "רק פעם אחת הוא סיפר שיש לו מישהי, אבל אחרי תקופה קצרה החברים אמרו שהם נפרדו. אופק אהב לעשות חיים. היה קופץ עם החברים לנהר הירדן, נוסע איתם לתחרויות, מבלה איתם במועדונים. הוא היה בחור שמח ותמיד הכניס אהבה הביתה, עזר בבית".

אופק הצליח גם בתחרויות בחו"ל. בין היתר זכה במדליית ארד בטורניר באוקראינה, השתתף באליפות העולם בקייב בשנת 2013, ובאליפות אירופה לאגרוף לנערים בני שש-עשרה עד משקל שישים ושלושה קילוגרם גבר אופק על מתחרים משוודיה, מצרפת וגאורגיה, אך הפסיד בקרב האחרון למתחרה האירי וזכה במדליית הארד.

מגיל צעיר אופק אהב מאוד אופנועים. בגיל שש-עשרה עשה רישיון וקיווה שהזכייה המכובדת באליפות אירופה תזכה אותו באופנוע מאביו, אך האב סירב ולכן אופק קנה אופנוע בעצמו. עידן חברו סיפר, "היינו רוכבים יחד לחיפה, לאילת, ליקנעם, מרגישים את הרוח, מרגישים צעירים, חיים, חופשיים. האהבה לאופנוע נכנסה לנו לדם … בכל פעם שיצאנו לדרך הייתה מחשבה שאולי זו הנסיעה האחרונה. ידענו שזה מסוכן, אבל לא יכולנו להפסיק. זה ממכר. תמיד בשבת אופק היה שולח לי את השיר 'טיול של שבת'. זה היה הקוד שלנו לעלות על האופנועים ולטייל".

אופק קיבל הצעה להתגייס לצה"ל במעמד של "ספורטאי מצטיין" כדי שיוכל להמשיך באגרוף, אך לדאבונם של מאמניו ויתר על כך, וגם ויתר על המשך לימודים לכיתה י"ג, כדי להתנדב ליחידה קרבית. הוא האמין בכל ליבו שעליו לתרום למדינה.

תחילה ניסה אופק להתקבל לשייטת, כמו אחיו לפניו, ואף עבר קורס צלילה, אך לא התקבל. בהמשך הוא קיבל הצעות מהסיירות המובחרות ביותר בצה"ל, בחר ב"אגוז" והחל לשלוח מכתבי בקשה ליחידה זו, לעיתים מדי יום. בקשתו אושרה, וב-22.3.2017 התגייס אופק לצה"ל והצטרף ליחידת "אגוז" של חטיבת הקומנדו.

"אופק היה כל כך מאושר בזמן הקצר שהספיק להיות ב'אגוז'", סיפר אביו. "בכל פעם שחזר הביתה, סיפר על הטירונות בעיניים נוצצות. בצבא גילו את היכולות שלו, והמפקדים בנו עליו שיגיע רחוק, אבל הוא לא סיפר על האגרוף ולא התגאה במדליות שלו". אופק היה אדם צנוע ולא התפאר בהישגיו, סיפר אביו, תמיד שם את עצמו כשווה בין כולם. רק כשהתחילו אימוני קרב מגע ראו את יכולותיו המרשימות ואז הוא סיפר לחבריו על קריירת האגרוף שלו.

אריק, חבר קרוב של אופק, סיפר, "בשבתות בבית … הוא עם החול בעיניים מספר לנו בהתלהבות כמה הוא כבר רוצה לחזור ולאכול חול. הוא אמר, 'בצבא מביאים אותי לקצה, יש שם אתגרים, יש אקשן, יש יריב חזק מולי'. הוא אהב אתגרים. בכל דבר שנגע, היה חייב לנצח. היה לו אופי תחרותי … היה לו לב זהב. כשמישהו מאיתנו החברים היה מתבאס, הוא הבחין בזה ראשון. הוא היה הרוח החיה בחבורה שלנו, תמיד סוחף את כולם, משגיח שאף אחד לא יישאר מאחור. הוא לא הבין מה זה להיות עייף. בצבא לפעמים הוא לא ישן ימים ולילות, ובכל זאת כשחזר הביתה בשישי היה מעיר את כולנו כדי שנצא לבלות. הוא ידע לנצל כל דקה בחיים ולכן הספיק המון".

מפקד הצוות של אופק סיפר, "לקח קצת זמן לפצח אותו, הוא היה שקט ומופנם בהתחלה, אבל הדבר שבלט מיד היה המוטיבציה שלו. הוא היה מאוד חזק פיזית והפגין לוחמנות מעולה. בקרב מגע בהכשרה, שבו בוחנים אגרסיביות וכוח מתפרץ, הוא היה חד-משמעית הכי טוב בצוות. ובמה שהוא לא היה חזק בו הוא ידע להשתפר ולהתקדם. רף השיפור שלו היה מאוד משמעותי … כולם נורא אהבו את אופק, משהו בהתנהלות שלו העלה חיוך על הפנים, גם של המפקדים וגם של החיילים, אולי בגלל שהוא עצמו היה מסתובב עם חיוך ענקי מהבוקר עד הערב. כשדיברו על אופק בפלוגה, החבר'ה שלא הכירו אותו היו אומרים, 'אה, זה הבחור המחייך'".

מפקד הפלוגה של אופק סיפר על מסע אלונקות קשה במעלה גולני שבחרמון – כשאמר לאופק שהפלוגה מתעכבת, החל אופק לדחוף את החיילים פיזית בידיו ועזר להם לעמוד בקצב הנדרש. "אופק רצה להיות במקום הכי טוב שאפשר בכל המישורים", אמר, "והתאמץ להגיע לשם בנועם הליכות. הוא מסוג האנשים שלפקד עליהם זו זכות".

אופק היה שובב מצעירותו, והחברים בצבא סיפרו עד כמה היה מצחיק אותם ועושה שטויות במסדרים. עם זאת הוא גם ידע להפגין אומץ – בתרגיל צניחה ראשון כולם פחדו, סיפרו החברים, ואופק קפץ ראשון כדי לתת לכולם אומץ לקפוץ אחריו.

אופק המשיך להתאמן באגרוף בחופשות מהצבא וקיווה להמשיך בקריירת האגרוף בתום השירות.

ביולי 2017 קנה אופק אופנוע חדש. בעקבות זאת זימנה אימו מרים את חבריו לשיחה וביקשה שישכנעו את אופק לרכוש מכונית קטנה במקום האופנוע. חברו עידן שהיה בשיחה סיפר, "ידעתי למה פחדה, כי אופק היה מוריד את הקסדה הטובה שלו ומחליף עם מי שרכב מאחוריו. הוא תמיד חשב על אחרים לפני שחשב על עצמו".

בליל שבת בערך בחצות שוחח אופק עם אביו בפעם האחרונה. אופק סיפר שהוא במסיבת גיוס בחיפה, ושיוכל לשוב הביתה לזמן קצר כדי להגיד שלום ויחזור למסיבה לאחר מכן.

טוראי אופק קלוגמן נפל בעת שירותו ביום ג' באב תשע"ז (26.7.2017), ימים אחדים אחרי שבמהלך רכיבה על אופנועו עם חבר לפנות בוקר בשבת 22.7.2017 החליק האופנוע בכביש 79, ליד מחלף סומך, והתנגש במעקה הבטיחות. אופק נפצע באורח אנוש ומת מפצעיו כעבור חמישה ימים בבית החולים רמב"ם בחיפה. חברו נפצע באורח בינוני.

אופק היה בן תשע-עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנצרת עילית. הותיר הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה אופק לדרגת רב-טוראי.

הוריו של אופק הסכימו לתרום את איבריו. "אין לנו ספק שזה מה שאופק היה רוצה", אמר אביו גנאדי. "הוא תמיד רצה לעזור לכולם והיה עם לב זהב. אנחנו מתרגשים מכך שמותו לא היה לשווא, ובתוך הטרגדיה העצומה שאנחנו חווים, הוא הצליח להציל חיים". אימו מרים הוסיפה, "אמרנו לרופאים 'קחו הכול, כל מה שיכול להציל או לשפר חיים', כי ידענו שזה מתאים לאופק. כי גם בחייו הוא נתן הכול. אפילו את הגביעים והמדליות שלו היה צריך להחביא, אחרת היה מחלק גם אותם לחברים". ואכן כך ניצלו חייהם של חמישה אנשים – ליבו, ריאותיו, כבדו וכליותיו של אופק הושתלו בגופם של אישה, שלושה גברים ונער.

ראש עיריית נצרת עילית, רונן פלוט, ספד: "אופק היה מלח הארץ, בחור משכמו ומעלה ששילב באופן מעורר השראה אישיות כובשת, נועם הליכות וכישרון ענק בספורט … אנו כואבים ואבלים על לכתו. התפללנו מאז שנודע על פציעתו בכל הכוח אך תפילתנו לא נענתה".

אביו של אופק אמר בריאיון כשבועיים אחרי נפילתו, "היה לאופק עתיד. לא רק בספורט, גם בצבא, בלימודים, בחיים. בכל מקום בנו עליו שידע להתפתח. לימדתי אותו להתאמץ ולהשיג מטרות. היום אני מבין שאחת המטרות שהוא השיג הייתה האופנוע. היום אני מבין שבמובן מסוים החינוך שלי, להיאבק על מה שאתה רוצה ולהשיג אותו, גרם לכך שהוא השיג גם את האופנוע שגרם למותו".

חברתו הטובה של אופק, ניקול רבינוביץ', השתתפה באליפות ישראל לבוגרים בהרמת משקולות כשהיא לובשת את חולצתו, חולצה הנושאת את שמו של אופק.

טורניר אגרוף בין-לאומי לזכרו של אופק התקיים בנצרת עילית בנובמבר 2017. במעמד זה נקרא מועדון האגרוף העירוני על שם אופק, והוכרז שטורניר לזכרו ייערך במקום מדי שנה. בהחלטה לקרוא מועדון על שמו נכתב: "אופק סימל את כל הטוב והיפה שבענף האגרוף: המשמעת, המסירות, רוח הלחימה, התחרותיות, הכבוד לזולת והיחס המתחשב באחר. הוא היה מקצוען ונועד לגדולות. למרבה הצער חייו נגדעו, אבל יישאר הזיכרון וילדי העיר ילמדו אגרוף ויהיו אלופים במועדון של אופק".

ניתן לצפות בסרט "רוקי הנצרתי" בעריכתו של מיכאל אלביטר, סרט על הצלחותיו הספורטיביות של אופק, באתר "יוטיוב".