בן שמרית ואברהם. נולד ביום כ' באדר תשנ"ח (18.3.1998) בטלמון. ילד שני במשפחה, אח של ירדנה, מוריה, רננה ונגה.

ינון גדל ביישוב טלמון. מגיל צעיר בלט כילד מקסים ובעל תושיה, חייכן, שמח ופיקח. ילד של אנשים, כדברי אימו, שידע להוקיר ולפרגן. בוגר לגילו, חבר טוב שמפגין רגישות רבה לכל סובביו ועל כן נמשכו אליו חברים רבים.

הוא למד בכיתות א' עד ח' ב"תלמוד תורה" בנריה, והמשיך לארבע שנות תיכון בישיבה התיכונית "נתיבות יוסף" במצפה יריחו. תלמיד טוב, בלט בכיתה בהישגיו ובהשפעתו הטובה על חבריו. הרב ישועה, המחנך שלו בכיתה י"א, תיאר: "ינון הוא מסוג התלמידים שמטעינים אותך באנרגיה, משרה רוגע ונעימות באישיותו הטובה. הרים את הכיתה בשמחה ובהתלהבות… ינון אהב להתנדב, לתכנן, לעשות, הוא היה חלק פעיל בכל מעגלי העשייה שהיו בישיבה".

בהיותו בתיכון התנדב בעמותת "כנפי רוח" המסייעת לילדים בעלי מוגבלויות. היה הרוח החיה ברבות מהפעילויות, כפי שסיפרה רעות, מתנדבת בעמותה: "בסוף המחנה כבר כולם ללא כוחות, מקפלים הכול בתקווה לסיים כמה שיותר מהר… אני מכריזה שנתמודד עם זה מתישהו ונכנסת לישיבת צוות. בסופה הולכת לנעול את המחסן ורואה שם סדר מופתי – העצים של הסוכה במקום, ארגזים ארוזים, זבל נזרק. וצועקת: מי האלוף שעשה את זה? והתשובה: ינון התותח. היה לי ברור".

בתום לימודיו בתיכון המשיך לשנתיים ב"ישיבת הגולן", ישיבת הסדר בחיספין שברמת הגולן. כדרכו, עד מהרה היה מעורב בכל הנעשה ועזר לחבריו ללימוד, ידע להנהיג אותם ולקחת אחריות כשצריך. השנים בישיבה תרמו מאוד לגיבוש אישיותו הבוגרת. "גיליתי אדם עמוק בטירוף שמנסה להגיע לשורש העניין", סיפר חבר על רצינותו בלימודי הקודש.

ינון היה שילוב של בחור תורני וחבר'מן, איש צנוע של מעשים ולא של דיבורים, איש אמת ויושר. בדרך כלל העסיק את עצמו, אהב מאוד לקרוא והתעמק במגוון נושאים. התקדם בקלות בלימודי קודש, וסיים ש"ס משניות לקראת בר המצווה שלו. בכל סביבה בלט בידע שלו, היה מקור לתשובות הלכתיות לכל חבריו.

הוא אהב לבלות עם חבריו הקרובים, ידע לשמח את כולם. בחתונות, שימח ושעשע במופעי הלהטוטנות (ג'אגלינג) שעשה. סיפר דוני, חבר: "ינון, הכי רציני אבל גם הכי סחבק. זורם, מאלה שמאוד ברור אצלם ש… יש צחוקים ויש חלאס! מאוד ברור אצלך שההלכה היא שמכריעה בסוף, היא שמובילה את החיים". ועוד כתב: "אין כזה דבר אצלך לא להגיד שבת שלום, ואין אחד שלא יקבל ממך יחס. אתה מתעניין בכולם, אתה יודע מה כל אחד עושה ואיך כל אחד מרגיש".

לאורך השנים השכיל ליצור קשרים במעגלים נרחבים, היה מוקד חברתי ותמיד זכר לדאוג גם לפחות מקובלים שבחבורה. "ההשפעה החברתית שלו הייתה ברמת השיח", תיארה אימו, "הם אמרו שגרם להם להיות טובים יותר". הוא מאוד אהב לטייל בארץ, בהיותו בתיכון ובישיבה בגולן הירבה לטייל עם חבריו, בימי שישי ובהפסקות צהריים, למעיינות בסביבה.

מגיל צעיר ינון התאמן ופיתח גוף חזק, רזה ובעל שרירים מפותחים. היה לו כושר גופני גבוה, הוא עסק בריצה, הרים משקלות, שיחק כדורסל וכדורגל.

היה לינון קשר חם, לבבי והדוק עם כל בני המשפחה, ובכל עת הפגין כבוד רב להוריו. לארבע אחיותיו הוא היה אח מדהים, שנתן תשומת לב לכל אחת ואחת מהן. בעת שהוא החל ללמוד בישיבה התיכונית יצאה אחותו הגדולה לשירות לאומי, הקשר ביניהם התהדק מאוד בתקופה זו ומדי יום ראשון הם נהגו לצאת יחד מהבית כדי להעביר עוד זמן איכות יחד.

הקשר שלו היה קרוב גם עם כל המשפחה המורחבת. "כמה בחורים בני עשרים יש ששולחים לדודה שלהם הודעות מלוות באימוג'ים של לבבות? שבדרך לחבר עוצרים לבקר אצל הדודים?" תיאר נתנאל, דודו. ינון אהב מפגשים משפחתיים, וכך לפני הגיוס בילו הוא ובן דודו דורון אצל הסבים בחופשה. "שלושה ימים של כיף ונחת", כתב דורון, "נהנינו בטירוף, גם ממה שעשינו ובעיקר מהחברה. ניהלנו שיחות ברמה שלא ניהלנו מעולם".

מנעוריו בלט ביכולתו כ"הנדימן" – ינון בורך בידי זהב, והצליח לטפל בכל דבר בבית. אימו סיפרה: "בכל פעם שאני צריכה לתקן משהו בבית אני מחכה שתחזור הביתה, משתי סיבות – 1. לתקן איתך יחד משהו זה הרבה יותר כיף. 2. לתקן ביחד זה יותר מהר ויוצא יותר טוב כי תמיד יש לך רעיונות".

ינון גדל עם מחלת כליות כרונית, הקפיד תמיד על אורח חייו ותזונתו בהתאם להוראות אימו – שנסמכו על תזונה מיוחדת, רפואה אלטרנטיבית ונטורופתיה. "בגבורה הקשבת לאימא כדי לשמור על בריאותך", סיפר אביו, "לא היה לך קל, עושה עם החברים 'על האש' אבל לך אסור לאכול כי אימא אמרה שאתה צריך לשמור על הכליות. אבל היה אכפת לך מאימא, כיבדת אותנו כל כך. כל דבר בבית עשית רק כי אנחנו ביקשנו". הוא התמודד בגבורה, מממש את המוטו שלו – "לאן אני לוקח את מהלך חיי, שהרי המחלה וההתמודדות קיימת".

חרף מחלתו סירב לקבל פטור מגיוס. בפתק לעצמו כתב שהשירות משמעו "מצוות החזרת טובה ואהבת הארץ". הוא לחם שלוש שנים על זכותו להתנדב לצבא, ושמח מאוד כשהדבר אושר.

ביום 10.5.2018 התגייס לצה"ל. בלט ביכולתו בטירונות המתנדבים הקצרה, ויצר קשרים חברתיים מעולים. "אני לא חושב שיצא לי או ייצא לי בעתיד להתחבר למישהו כל כך בחמישה ימים", כתב שותפו לחדר בטירונות, שסיפר איך ינון עזר לו במסירות ללמוד את החומר ולעבור בהצלחה את המבחן.

לאחר הטירונות שמח לשמוע שהתקבל לתפקיד משמעותי. לאחר שעבר הכשרה ב"מחנה שרגא" בצפון והחל לשרת כמש"ק מודיעין ביחידת "אגוז" של חטיבת הקומנדו.

ינון היה מרוצה מהשירות, הצטיין בתפקודו וזכה להערכה רבה. מפקדיו העידו שהוא "הרים את הפלגה למקומות עליונים. אפילו לפעולות רס"ר היה מתנדב כאשר היה אסור לו, כדי שכולם יהיו בטוב", וכבר הציעו לו להאריך שירות מעבר לשנתיים שתכנן.

שביט, ששירתה איתו, סיפרה: "ינון שידר רוגע, רצון לעזור. לא נתן לקשיים שמדור מתנדבים הציב בפניו לדכא אותו, להוריד את החיוך… תמיד פגשתי אדם שמח בחלקו ואוהב אדם. אני מודה על הזכות להכיר אותו". הוסיפה הילה: "ינון עבורי הוא המתנה האמיתית שלי מצה"ל… הבנאדם היחידי שפגשתי שגורם לכל אדם שהוא מכיר לאהוב אותו, נוגע הכי עמוק שאפשר – לעיתים אפילו בלי להתכוון. אין אדם שלא אוהב אותו. ינון אף פעם לא נטר טינה לאף אחד, תמיד חייך ותמיד צחק".

בחופשות מהצבא נהג לבקר ב"ישיבת הגולן", לשמחת חבריו שם. בהיותו תלמיד בישיבה היה אחראי על המטבח, לאור הצורך שלו באוכל מיוחד, וכך נהג גם כשביקר. סיפר אחיה, חבר ללימודים: "אפילו שהיית בצבא תוך שנייה באת לחדר אוכל, טיפלת בו, הגשת וסידרת הכול כמו שרק אתה יודע". בחופשתו האחרונה, מראש השנה עד יום כיפור תשע"ט (ספטמבר 2018), היה בישיבה ואף צירף אליו את אחותו מוריה.

במוצאי שבת 20.10.2018 נפצע ינון באורח קשה בתאונת דרכים סמוך ליישוב ניל"י בשומרון, בדרכו לשמח חבר במסיבת אירוסין. הוא הועבר לבית חולים, אך הפציעה הייתה קשה מדי.

טוראי ינון ירון יוליס נפל בעת שירותו ביום י"ז בחשוון תשע"ט (26.10.2018). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בדולב. הותיר הורים וארבע אחיות.

ינון הועלה לדרגת רב-טוראי אחרי נפילתו.

ספדה אימו: "אין לי מילים לתאר את האבידה הגדולה שעם ישראל הפסיד בבוקר זה. אנו כמשפחה התברכנו בילד קסם, ילד מופלא ומיוחד… בעיית הכליות שיצרה התמודדויות גרמה לנפשו להיות גדולה ברמה שאין לתאר. אנו ייחלנו שבגלל שנשמתו כה גדולה הקב"ה ישאיר אותו בעולמנו לסייע לנו, אך הוא רצה אותו לידו. הרי צדיקים נפטרים ביום שישי…

ינון בני היקר, אני נפרדת ממך פה היום ילד שלי. היית ילד שכולך נשמה, כל אדם אותו פגשת נגעת בנשמתו והוא נכנס אליך לנשמה. גרמת לכולנו להיות אנשים טובים יותר, השפעת מטובך עד הרגע האחרון. 'ואהבת לרעך כמוך' לא היה אצלך סיסמה אלא דרך חיים, וגם בימים אלו גרמת לכולנו להיות אנשים טובים יותר.

אנשים יקרים, המשיכו את המורשת של ינון. געו בנשמות של הסובבים אתכם, השפיעו מטובכם על אנשים. זוהי צוואתו".

אביו ספד: "קיבלנו מתנה ענקית מבורא עולם לפני עשרים שנים וחצי, מתנה מדהימה ומיוחדת במינה, נשמה גדולה ומיוחדת במינה… הצלחת לגעת בכל כך הרבה אנשים בכל מקום אליו הגעת. בכל מקום קידשת שם שמיים, גרמת לכולם להבין מהו אדם שיש בו יראת שמיים… ינוני שלי, נפלאות דרכי ההשגחה ואנו לא מבינים למה עלם חמודות מסיים כך את חייו, אבל במקרה שלך ברור לי – הקב"ה יודע מי אתה, והוא לא הסכים לוותר עליך. הוא רוצה אותך לידו, קרוב אליו".

אחותו מוריה זכתה לבלות איתו בישיבה ביום כיפור שלפני נפילתו. היא כתבה: "זה היה יום כיפור הכי משמעותי שהיה לי. בסוף הצום הודעתי לך שבשנה הבאה אני באה איתך לישיבה ביום כיפור. בשנה הבאה אולי אני לא אהיה בחיספין ביום כיפור, אבל מה שבטוח שאתה תהיה איתי. אוהבת אותך ומתגעגעת".

כתבה סבתו נחמה: "ינון נכדי היקר, איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר?… כולך היית רק טוב, תמיד עם חיוך נסוך על פניך. אתה כל כך חסר לי, מראה פניך היפה. אתה בלב ובנשמה. אני רואה אותך בעיניים עצומות, והדמעות זולגות מאליהן… אני עומדת עם שק זכרונות המלאים בערפל וכיסי ליבי ריקים. ינון נכדי היקר, נוח בשלום על משכבך. תהיה מליץ יושר על הוריך, על משפחתך, על כל עם ישראל, עד בוא גואל משיח צדקנו".

כתבו סבו וסבתו, מאיר ומלכה: "נחמץ הלב על נעוריך שאבדו, על אהבת חבריך שאיתם לא תתרועע יותר, על המקומות שלא תזכה לראות, על השבילים שלא תטייל בהם, על הדברים שרצית לבנות ולא תזכה לבנותם… ואנו שנותרנו כאן נותר לנו הלקח שעליו העידו חייך הקצרים, וזו צוואתך לנו: אהוב את החיים, שמח בחלקך, תרום כפי יכולתך, עשה טוב ולא רע כל ימי חייך. זה איך שהיית רוצה שנזכור אותך, וכך נעשה".

ספדו חברים של ינון: "ילד עם חיוך גדול, גדול ויפה. ילד שכל כולו לב תומך ואוהב. כיבוד אב שזכינו לראות ברביעי בסדר ערב, נתינה, עזרה, כבוד פרגון ואהבה בכל עת. רק שניקח אחת ממידותיו ונזכה בו, ויהי זה לנו לעילוי נשמתו".

יובל, המדריך שלו בישיבה בכיתות י"א-י"ב, כתב: "ינון נתן לי המון כוח לאורך השנים שלי איתו… זכיתי והכרתי ילד מדהים, שאט אט נבנה ונעשה לבחור בוגר ורציני. זכיתי לשיחות עמוקות עם ינון, ולהמון ערבים כיפיים. אזכור את ינון תמיד, אשאב מדמותו ומזיכרונותיו כוחות רבים".

במלאת שבוע לנפילת ינון נערך טקס זיכרון ב"ישיבת הגולן" בהשתתפות בני המשפחה, מוריו וחבריו. הטקס ניתן לצפייה באתר הישיבה.